למי מאיתנו זה לא קרה?

אנחנו נכנסים למעלית, לוחצים על הקומה הרצויה, הדלת נסגרת והמעלית מזנקת מעלה. בדרך כלל מצטרפים אלינו לנסיעה אנשים אחרים, שרוצים גם הם להגיע לקומה מסויימת.

כך גם היה המקרה של ג.ר., אשר נכנס למעלית לאחר ארוחת צהריים ארוכה שכללה שעועית, סויה, אפונה, המבורגר ותפוחי אדמה בשמן עמוק, קולה ולפת, ארטישוק ירושלמי, חומוס, עדשים, פול, משמש, ברוקולי, בצל ושום, לאחריה שתי פגישות שהתארכו מעבר למצופה ולא אפשרו לו להתפנות, ובכך נחרץ גורלן של שתי נשים.

לצערן של גברת נ.ס. וגברת ל.פ. שעמדו מאחוריו, הוא לא שלט לרגע בסוגריו, או לא רצה לשלוט, והשאר, כמו שאומרים, הסטוריה מצחינה במיוחד.

לצוותי החירום שפרצו את דלת המעלית לא נותר לעשות דבר, מלבד לצפות ובעיקר להריח את הזוועה. שלושה מהם הקיאו במסדרון, עוד אחד טפטף דם מהעיניים ואחר שכח את הטלפון הסלולרי שלו באוטו.

ל.פ. מתה במקום, מבט אחרון מלא גועל, תדהמה ואימה על פניה. יד אחת חסמה את אפה, השנייה לפתה את גרונה. ברגעיה האחרונים שיוותה לאוויר נקי, לשווא. בעקבות הנפיחה נפחה את נישמתה. 

ניסיונות ההחייאה של נ.ס. כשלו עוד בדרכה לבית החולים. סיבת המוות: סרחון.

למזלו של ג.ר., הוא נולד תתרן ולכן לא היה כלל מודע למהומה שהתרחשה מאחוריו במהלך המסע למעלה. הוא ירד בקומה הרצויה והמשיך ביומו כרגיל, עד ששוטרים דפקו אצלו בדלת עם צו מעצר. ההאשמה: גרימת מוות ברשלנות. הו האירוניה – השחרור יעלה לו במאסר.

פרקליטו של ג.ר. טוען כי לא את ג.ר. צריך לתבוע, כי אם את סוגריו. פרקליטם של הסוגרים העדיף שלא להגיב בשלב זה, ואמר שישמור את טענותיו למשפט.

הפרקליטות הודיעה כי בקרוב תכריז מלחמה על אויב וותיק נוסף: ילדים שמשתינים בבריכה.