נח נחמן מבאר יעקב לא חשב שכך יסתיים מה שאמור היה להיות הערב המאושר בחייו.

הוא וזוגתו ב-37 השנים האחרונות, יפית ג. נפש, תכננו את החתונה הזו כבר זמן רב, והכל הלך בדיוק לפי התוכנית.

הם שכרו אולם, רב, משפחות וחברים והטריחו לשם את כולם באמצע שבוע, כשכל אחד צריך למצוא בייביסיטר לילדים ותוהה איך הלך להם כל הערב על זה, יחד עם קנס של 600 שקל.

אלא שדבר אחד מר נחמן לא לקח בחשבון, וזה את החלון הפתוח במלון בלילה האחרון שלו כרווק. הוא התעורר בבוקר עם גוש נזלת יבש במעלה נחירו הימני, וזה סרב לצאת משם.

במהלך כל הבוקר וההכנות ניסה להוציאו משם. במלון, אצל הספר, אצל הפדיקור, ואפילו במקלחת, לשווא.

המצב התדרדר כאשר גוש הנזלת יצא רק בחלקו מהאף, ונשאר מתדלדל בהפגנתיות למען יראו וייראו.

תסכולו של מר נחמן גבר, והבושה שמה יונצח כך בכל תמונות החתונה למען הדורות הבאים הילכה עליו אימים. בצר לו והוא חיטט וחיטט ושוב חיטט.

הוא חיטט בדרך לאולם וחיטט בקבלת הפנים, חיטט בעליה לחופה וחיטט כשהרב ביקש שיעביר את הטבעת. הוא אפילו חיטט כשאמר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו" וגם חיטט בזמן הנאומים, והאוכל והריקודים. רק כאשר ביקש לנסוע בחזרה למלון כדי להתחיל את ירח הדבש גילה לחרדתו שהגיע לאולם הלא נכון,  בעיר הלא נכונה, עם הכומר הבהחלט לא נכון וגם עם האישה הלא נכונה, שלהגנתה יאמר שהיתה בת 103, והיתה שיכורה וחרמנית.

לשמחתו איש לא הבחין בגוש הנזלת שלו, כיוון שלאשתו הטריה היה זפק ענק.