כחלק ממדיניות האתר להכין אתכם לתרחישים סבירים אך בעייתים, החלטנו לוודא שלא תגידו את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון. זה יכול להיות ההבדל בין עונג צרוף ל-17 שנים בכלא.
כל אחד מאיתנו זוכר את הפעם הראשונה שבה רץ ריצת אמוק באמצע רחוב מלא אנשים, עירום כביום היוולדו, ונופף בסכין מול העוברים ושבים המבועתים. כולנו זוכרים את הריגוש, את הלב הדופק, את הבריזה.
עם זאת ועל אף האמור, למען בטחון הציבור ובעיקר למען בטחונכן ובטחונכם, יש דברים שפשוט לא כדאי לצעוק כשאתם מנופפים בדבר המסוכן הזה (וגם בסכין) לפני הציבור הרחב. לצעקות כאלה עלולות להיות השלכות עצומות על נפשם הזכה של הזולת, ובעיקר על מספר השנים שתהיו חייבים לרצות בכלא הקרוב למקום מגוריכם.
הנה החשובים שבהם:
- "אל תדאגו! זה בסך הכל התקף פסיכוטי. זה יעבור תוך חצי שעה – שעה."
- "סליחה גברתי, איך אני מגיע מפה לרחוב בלפור 22?"
- "זה לא אני דקרתי אותו! בחיים לא הייתי עושה דבר כזה. יש לי בכלל אליבי, ואם תיתנו לי חצי שעה גם לליטר דם שמרוח עלי יהיה לי אליבי."
- "היחס למעמד הפרולטריון השתנה עם פרסום התורה המרקסיסטית, על פיה מעמד הפועלים הוא מעמדם של אלו אשר אינם בעליהם של אמצעי יצור, דהיינו בעלי ההון, הבורגנים!"
- "מי רוצה חיבוק?"
- "זה אוכל אותי מבפנים! אני מרגיש את השיניים שלו! הוא מחורר לי את הבטן מבפנים! אלוהים זה כואב! הוא… הוא נוגס בי, אוכל לי את האיברים מבפנים! אני שומע אותו צוחק. הוא צוחק ואוכל… אתם שומעים את זה? מזדחל וצוחק ואוכל. אני מתחנן… בבקשה, בבקשה מכם, אני לא יכול יותר. בבקשה, תגאלו אותי מייסוריי!"
- "סליחה אדוני, אתה מוכן לגרד לי פה? אני לא מגיע לשם בעצמי."
- "זה הוא התחיל!"
- "יש לי מנצ'יס למשהו בשרי. הולך על ארבע או שתיים, זה לא משנה לי. העיקר שיהיה הרבה שומן."
- "בוא שניה, אני רוצה להראות לך משהו. אל תפחד."